Importers Affidavit as Tool for Locating Import Tax Planning (Article in Hebrew).

ביום 27.8.06 נכנס לתוקף שלב ב' של נוהל הגשת תצהיר יבואן המחייב יבואנים, מענפים מסוימים, למלא תצהיר שנתי המתייחס לספקים השונים עימם הם עומדים ובמקרים חריגים לצרף תצהיר לרשימונים ספציפיים. כניסתו לתוקף של שלב ב' מביאה לכך כי יבואנים של מוצרי קוסמטיקה, חלקי חילוף לרכב, מצברים וסוללות מחויבים כיום להגיש תצהירי יבואן, וזאת בנוסף ליבואנים אשר חויבו עד היום להגיש תצהירים אלו.

יבואן המחויב בהגשת תצהיר כאמור, נדרש להגיש לרשות המיסים שני סוגים של תצהירים: הראשון, תצהיר יבואן שנתי, אשר מתייחס לכל הספקים עימם עובד היבואן, והשני, תצהיר יבואן לרשימון, אותו מחויב היבואן לצרף לכל רשימון שבו תשובות בתצהיר השנתי אינן זהות לתנאי היבוא באותו רשימון. המטרה העומדת מאחורי תצהיר היבואן היא לגלות תכנוני מס המבוצעים על ידי היבואנים בהקשר לערך הטובין לצרכיי מכס, ובמילים אחרות, תצהיר היבואן נועד לגלות האם רשות המסים יכולה לחשב את תשלום מסי היבוא על סכומים נוספים מעבר למוצהר בחשבונות המכר המוגשים בעת התרת הטובין.

בין תכנוני המס אשר התצהיר נועד לגלות ניתן למצוא מקרים בהם מתקיים פיצול מלאכותי של התמורה המשולמת עבור הסחורה. מצב שכזה קורה, למשל, מקום בו יבואן נושא בעלויות הקשורות לייצור הטובין, מבלי לחייב את היצרן בעלויות אלו, עלויות שלא באות לידי ביטוי בחשבון המכר המוצג למכס. תכנון מס נוסף אשר התצהיר נועד לגלות מתייחס למצב בו יבואן מקבל הנחה בעת קניית הטובין, אשר מתייחסת וניתנת בגין קניות קודמות.

במסגרת מאמר זה אנו נתמקד בתכנון מס אחר אותו נועד התצהיר לגלות, והוא "מחירי העברה", המושפעים מיחסים מיוחדים בין המוכר בחו"ל לבין הקונה. מחירי העברה ((Transfer Prices הם מחירים שקובע תאגיד בינלאומי בעסקאות בינלאומיות בהן המוכר (היצואן) והקונה (היבואן)  קשורים, כמו חברת אם וחברת בת, או שתי חברות הנשלטות על ידי גורם אחד וכיוצ"ב. הבעייתיות במחירי העברה היא שלרוב מדובר במחירים אשר אינם משקפים משא ומתן אמיתי בין מוכר וקונה בעלי אינטרסים מנוגדים, אלא מחירים אשר נקבעים בתוך תאגיד בינלאומי על פי שיקולים שונים, לרבות שיקולי מיסוי.

הן שלטונות המכס והן שלטונות מס הכנסה מתייחסים בצורה זהירה וביקורתית למחירים מסוג זה. מבחינת שלטונות מס הכנסה, מחירי העברה יכולים להתבטא בהסטת רווחים למדינה בה מס החברות הוא נמוך. לשלטונות מס הכנסה במדינת היבוא יש נטיה שלא לקבל מחירי העברה החשודים כגבוהים, באופן שמקטין את רווחי הגוף המייבא ואת חבותו במס חברות בארץ היבוא. מבחינת שלטונות המכס במדינת היבוא, יש נטיה שלא לקבל מחירי העברה נמוכים, המקטינים את החבות במסי יבוא (מכס, מס קניה, מע"מ ביבוא). לעניין זה קובע סעיף 133 (ב) (4) לפקודת המכס כי ככלל אין לקבל את הערך אשר הוצהר על ידי ספק זר בחשבון המכר מקום בו קיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים, מלבד במקרים בהם יוכח כי ערך העסקה לא הושפע מהיחסים המיוחדים.

במסגרת תצהיר היבואן השנתי נדרש יבואן להצהיר האם קיימים "יחסים-מיוחדים" כהגדרתם בחוק בינו לבין הספק בחו"ל, והאם יחסים אלו השפיעו על ערך העסקה. מיותר לציין, כי במקרים בהם יצהיר יבואן על קיומם של יחסים מיוחדים, יביא הדבר לבדיקה קפדנית של המחיר אשר הוצהר על ידו, ועלול להביא, בסופו של יום, לפסילת הערך אשר הוצהר  על ידו.

עולה השאלה, מה הדין מקום בו מחליט אגף המכס שלא לקבל את מחיר העסקה לצורך חישוב מסי היבוא, תוך שהוא "מעלה" רעיונית  את ערך הטובין. אם החלטה זו תחייב ותכבול את אגף מס הכנסה, תוצאתה תביא להפחתת החבות במס חברות בישראל בהתעלם ממחירי הקניה המוצהרים. 

שאלה דומה מתעוררת כאשר שלטונות המכס "מקבלים" את מחירי הקניה כבסיס לחישוב המסים, אך בתום שנת המס מחליט אגף מס הכנסה להתעלם ממחירי ההעברה, תוך "הנמכת" עלות המכר לצורך חישוב מס חברות. בארה"ב נקבע כי במקרה כזה, ניתן לקבל החזר של מסי היבוא בדיעבד.

שאלות אלו נדונו לאחרונה בכנס בינלאומי שאורגן במשותף ע"י ארגון המכס העולמי ועל ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), בו השתתף כותב המאמר (ראו להלן במדור מ"השולחן המשפטי").