The Taxes Authority’s Duty to Disclose Information Relating to Other Tax Payers (Article in Hebrew).

לאחרונה, ניתנה החלטה בעלת חשיבות רבה לנישומים, בבית המשפט המחוזי בירושלים, המתייחסת לזכות הנישום לקבל מידע הנוגע לנישומים אחרים, לצורך הדיון בעניינו.

בהחלטת השופט משה דרורי בתיק פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 2.11.06 (בש"א 1632/06), חייב בית המשפט המחוזי את רשות המסים, לבקשת חברת פרמה גורי (תוך שהוא דוחה את טענת החיסיון שהעלתה המדינה), לאתר מקרים הדומים עובדתית למקרה בו הייתה מעורבת פרמה גורי ולציין מה הייתה עמדת רשות המסים בכל מקרה ומקרה, וזאת על מנת שהתובעת תוכל לנסות ולאבחן/להשוות את המקרה שלה לעומת מקרים אחרים. באשר לדיונים ותכתובות פנימיות של רשות המסים (שאף אותם ביקשה התובעת), קובע בית המשפט כי הם יועברו לעיונו, ורק לאחר מכן, באם יקבע כי דיונים אלה רלוונטיים, יעביר אותם לחברה התובעת.

יש לציין, כי ראשיתה של מגמה זו הינה בפסק-דינו של הנשיא (הפורש) א' ברק מיום 14.4.04, בפרשת ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף (רע"א 291/99), שם ביקש הנישום ממנהל מע"מ לקבל את חומר החקירה בעניינו, על מנת שיוכל להוכיח כי החשבוניות שהוציא לא היו פיקטיביות. מנהל מע"מ דחה את בקשתו, ובית-המשפט העליון קבע כי זכותו של נישום לעיין בחומר המצוי בידי רשות המסים ואשר שימש להחלטה בעניינו, הינה מזכויות היסוד במשטר הדמוקרטי, ועל כן חייב את מנהל מע"מ להעביר לנישום את החומר שדרש.
 

יש לשים לב, כי בפרשיית ד.נ.ד. הנישום ביקש מרשות המסים חומר הנוגע לו עצמו ולא לנישומים אחרים. לטעמנו, יש לראות בפרשיית פרמה גורי, אשר בה חייב בית המשפט את רשות המסים לחשוף חומר הנוגע לנישומים אחרים, כהתפתחות והרחבה של הלכת ד.נ.ד.

 

ניצנים להתפתחותה ויישומה של הלכת ד.נ.ד. ניתן לראות בהחלטת השופט מגן אלטוביה מיום 22.8.2004 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפרשת עמרם אבנר נ' פקיד שומה נתניה (בש"א (ת"א) 5926/04). במקרה זה, ביקש הנישום מפקיד השומה להעביר לעיונו הסכמי שומה במס הכנסה שנערכו עם נישומים אחרים, וכן דיונים ותכתובות פנימיות של הרשות. רשות המסים טענה כי הטלת חובה לחשוף עבור הנישום מידע הנוגע לנישומים אחרים, כאשר הנישום אינו מכיר ואינו מצביע על מקרים קונקרטיים, היא הטלת חובה גורפת מדי. השופט אלטוביה קבע כי על הנישום המעוניין לקבל מידע אודות נישומים אחרים, להניח תשתית עובדתית ולו לכאורה, כי קיימים מקרים כאלו, וכי הוא הופלה לרעה. בסופו של דבר, קבע השופט אלטוביה כי על רשות המסים לחשוף בפני הנישום את העקרונות העומדים מאחורי ההסכמים שערכה, ולא את ההסכמים עצמם, ובאשר לתכתובות הפנימיות - קבע השופט כי אין חובה על הרשות לחשוף מסמכים אלו.
 

קל לראות, כי בפרשיית פרמה גורי הלך בית המשפט כברת דרך ארוכה קדימה בכל הנוגע להיקף החובה המוטלת על הרשות בחשיפת מסמכים הנוגעים לנישומים אחרים. בפרשיית פרמה גורי הנישומה ביקשה "לדוג" מידע אשר יתכן ויש לו רלוונטיות לעניינה, וכן ביקשה לקבל חומר הנוגע לדיונים פנימיים של הרשות. בית המשפט הרחיב את חובות הרשות, הושיט ידו אל הנישומה ונענה לבקשותיה.
 

חשוב לציין, כי ההחלטה בפרשיית פרמה גורי עשויה להוות בסיס לנישומים לבקש מידע מרשויות המס גם באשר לסוגיות נוספות וכן על פי חוקי מס נוספים, כגון: מכס, מס ערך מוסף, מס הכנסה ומס שבח.

 

לטעמנו, ועם כל הכבוד, הלך בית המשפט בפרשיית פרמה גורי מעט רחוק מדי. עם כל החשיבות אשר ישנה לנישום בקבלת מידע היכול לסייע לו, יש להסתפק לטעמנו בנקודת האיזון אשר יושמה, למשל, בפרשיית עמרם אבנר, שם חויבה הרשות לחשוף את המדיניות אך לא את המקרים העובדתיים.
 

הטלת חובה על הרשות לנסות ולאתר מקרים עובדתיים דומים למקרהו של הנישום, וזאת מבלי שהנישום מצביע על מקרים קונקרטיים, מטילה על הרשות נטל כבד.