Liability for customs on payment of royalties (Article in Hebrew).

כידוע, פקודת המכס קובעת כי ערך הסחורה המיובאת, שבגינו יש לשלם את מיסי היבוא הוא "מחיר העסקה" ששולם לספק בחו"ל, בצירוף "תוספות" המנויות בפקודה. חלק מן ה"תוספות" שעליהן יש לשלם את המכס הינן, לדוגמא, ההובלה והביטוח, חומרים ומרכיבים שמספק היבואן ליצרן ללא תשלום, ועוד.
 

פעמים רבות, רשויות המכס אינן מקבלות את ערך הטובין לפיו חישב היבואן את מיסי היבוא. לעיתים, המחלוקת נובעת מהטלת ספק באמיתות מחיר העסקה שהוצהר. אך לעיתים, המחלוקת כלל אינה נובעת מספק עובדתי, אלא ממחלוקת משפטית בשאלה האם יש למסות רכיב כזה או אחר, כלומר: האם הרכיב נחשב כ"תוספת" המנויה בפקודה.
לאחרונה, עלה לכותרות נושא תשלום  מכס על דמי תמלוגים בהם נושאים יבואנים בנפרד מן התשלום ליצרן הסחורה. נושא זה מוסדר בסעיף 133 (א) (3) לפקודת המכס, הקובע כי אחת התוספות שעליהן יש לשלם את מיסי היבוא, היא:

"תמלוגים ודמי רשיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו";

הנוסח בהסכם הבינלאומי בדבר הערכת טובין לצרכי מכס (גאט"ט) שעליו מבוססת פקודת המכס, קובע:

"royalties and licence fees related to the goods being valued that the buyer must pay, either directly or indirectly, as a condition of sale of the goods being valued, to the extent that such royalties and fees are not included in the price actually paid or payable".

 

על פי הסכם הערכת טובין לצרכי מכס במסגרת גאט"ט, שעליו מבוססת פקודת המכס, כאשר תשלום דמי התמלוגים אינו מהווה תנאי לעסקת היצוא - תמלוגים אלה אינם נחשבים כ"תוספת" והם פטורים ממיסי יבוא.
 

לדוגמא, כך נאמר בספר פרשנות שיצא מטעם אגף המכס בארץ, המפרש את הסכם גאט"ט להערכת טובין:
"התשלומים ששילם הקונה תמורת הזכות להפיץ או למכור מחדש את הטובין המיובאים לא יתווספו למחיר ששולם בפועל או האמור להיות משולם עבור הטובין המיובאים, במידה שאותם תשלומים אינם תנאי למכירת הטובין הנדונים ליצוא למדינה המייבאת".

באותו ספר הובאה גם דוגמא, ולפיה דמי תמלוגים, ששולמו על פי הסכם זיכיון ואשר אינם קשורים לבעלות על, או ליבוא של, המוצר הנדון, אלא הם קשורים לשימוש במוצר, לייצורו ולמכירתו במדינה המייבאת- אינם חייבים במס.

באחת מחוות-דעת של ארגון המכס העולמי המפרשת את ההסכם הבינלאומי, אף ניתנה דוגמא נוספת: יבואן רוכש תקליטים מן היצרן. על פי חוקי המדינה המייבאת, היבואן חייב, עם מכירת התקליטים, לשלם דמי תמלוגים של 3% למלחין היצירות שבתקליטים. המלחין הינו צד ג' (לא היצרן) ותשלום זה אינו מהווה תנאי לרכישה על ידי היבואן. מסקנת חוות-הדעת היא כי תמלוגים אלה לא מהווים "תוספת" היות ואינם מהווים תנאי למכירת הטובין ליצוא אלא נובעים מהתחייבות משפטית של היבואן כאשר התקליטים נמכרים במדינה המייבאת, ולכן אינם חייבים במס.

ניתן לסכם את עמדת ארגון המכס העולמי, כפי שפורסמה בספר ההנחיות והפרשנות, כדלקמן:

כאשר תשלום התמלוגים לצד ג', בעל זכויות הקניין הרוחני (למשל, בעל הזכויות במותג, הרשום כסימן מסחר) נעשה מכח התחייבות עצמאית של היבואן כלפיו, ולא מכח חוזה המכר שבין המפעל, מייצר הסחורה, לבין היבואן (רוכש הסחורה), הרי שאין לכלול את דמי התמלוגים בערך הטובין לצורך חישוב המכס (או מיסי יבוא אחרים).

יש נקודת מגע חשובה לסוגיה זו עם הדינים הקשורים בתשלום מס הכנסה. כאשר משלם היבואן לחו"ל דמי תמלוגים, הוא נדרש לנכות מס הכנסה במקור. שלטונות מס ההכנסה קובעים את שיעור הניכוי, הן לפי הדין הכללי והן בהתחשב באמנות כפל מס עם מדינות רבות, בהן נקבע שיעור ניכוי נמוך של מס ההכנסה.
 

לפי מושכלות יסוד בדיני המיסים, לא ניתן לראות בדמי התמלוגים הכנסה של בעל זכויות הקניין הרוחני, בגינה יש לנכות מס הכנסה במקור, מתוך ההעברה לחו"ל, ובעת ובעונה אחת לגבות מכס על אותם דמי תמלוגים, כאילו מדובר בהוצאות רכישת טובין מחו"ל (חלק מעלות הרכישה).  
 

שלטונות המכס החלו בעת האחרונה לפנות לחברות רבות בדרישת תשלום מכס או מס קניה, בעת השחרור מן המכס של טובין הנושאים סימן מסחר רשום, בגין תשלום דמי תמלוגים לבעלי הזכויות בחו"ל. בדרישה זו מתעלמים שלטונות המכס מכך, שמאותם תשלומים נוכה מס הכנסה במקור, שהועבר לרשות המיסים, בהתאם לשיעור שנקבע על ידי רשות המיסים.

מצב זה הינו אבסורד ובלתי אפשרי, וחוקיות דרישת שלטונות המכס עומדת כעת בפני בחינה של בתי המשפט, אליהם הוגשה תובענה ראשונה בסוגיה זו.