New case law - the extent of the exemption under the Indirect Taxes (Underpayment) Law (Article in Hebrew).

יבואן המקבל דרישה לתשלום גירעון מכס (או מס קניה) מרשות המסים, רשאי לבקש פטור מתשלומו על פי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, הקובע פטור תשלום מס עקיף אם הנישום עומד בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, כי הנישום לא מסר ידיעה בלתי נכונה או נמנע מלמסור ידיעה אשר היה עליו למסור; השני, כי הנישום לא ידע ולא צריך היה לדעת כי שולם על ידו מס בחסר; והשלישי, כי בעת מכירת הטובין, מחיר המכירה לא כלל את המס אשר לא שולם. שלושת דרישות אלו, מהוות את הבסיס למחלוקת משפטית ענפה בין רשות המסים ליבואנים, כאשר כל צד טוען לפרשנות משלו ביחס לכל אחת ואחת מהדרישות. בימים אלו ניתנו שני פסקי דין, אשר פירשו את הסעיפים האמורים בצורה סותרת, ואשר הוסיפו לחוסר הבהירות הקיימת בנושא.
 

פסק הדין הראשון בנושא ניתן ביום 10.3.09 על ידי בית משפט השלום בתל אביב בת.א 72590/94  ויליפוד ואח' נ' מדינת ישראל. באותו מקרה הוציאה רשות המסים דרישות גירעון לשתי חברות אשר ייבאו גבינות עם גידים מהאיחוד האירופי. סוכני המכס של החברות סיווגו את הגבינות בפרט מכס אשר בדיעבד התברר כשגוי, דבר אשר הביא להוצאת דרישות גירעון. החברות טענו כי הן עומדות בשלושת הדרישות המצטברות של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. בהקשר זה טענו החברות כי סיווג שגוי, כשלעצמו, אינו מהווה מסירת ידיעה בלתי נכונה, אלא טעות משפטית; כי היות והמצב המשפטי אודות סיווג הגבינות היה לא ברור, הן לא ידעו כי הסיווג שגוי וכי משולם על ידן מס בחסר, וכן כי הן לא לקחו בחשבון את המסים הנדרשים מהן בעת מכירת הגבינות.
 

בית המשפט קבע בפסק הדין כי החברות הוכיחו את עמידתן בשלושת התנאים המצטברים של חוק מסים עקיפים, וכי יש לפטור אותן מתשלום הגירעונות. בית המשפט קבע כי סיווג שגוי של טובין אינו מהווה מסירת ידיעה בלתי נכונה, אלא טעות משפטית בלבד, ועל כן התובעות עומדות בתנאי הראשון של סעיף 3. בית המשפט הוסיף וקבע כי התובעות עומדות בתנאי השני של סעיף 3 היות והוכח כי סיווג הגבינות לא היה ברור דיו באותה תקופה, ועל כן מדובר במקרה גבולי בו התובעות לא ידעו, ולא צריכות היו לדעת, כי הסיווג הינו שגוי. בכל הנוגע לתנאי השלישי, קבע בית המשפט כי אין מקום לגרוע מנישום את הרווח לו הוא חותר להגיע, ועל כן התובעות הוכיחו את עמידתן בתנאי זה.
 

פסק הדין השני בנושא זה ניתן ביום 17.3.09 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א 7182/06 טמפו נ' מדינת ישראל.  חברת טמפו ייבאה מאנגליה לישראל משקאות מסוג "בקרדי בריזר". על פי הסכם הסחר שבין ישראל והקהילה האירופית, משקאות ממקור אירופי פטורים ממכס ביבוא לישראל. התובעת צירפה למסמכי היבוא תעודות העדפה (Eur.1) ולפיהן מקור הסחורה הוא אירופי, ועל כן לא שילמה מכס בגינם. לאחר שתעודות ההעדפה נשלחו על ידי מכס ישראל להליך של אימות באנגליה, נתקבלה תשובה ולפיה המשקאות אינם זכאים לפטור ממכס.
טמפו טענה כי היא עומדת בשלושת התנאים של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ועל כן ביקשה מבית המשפט לפטור אותה מתשלום המכס. ביחס לתנאי הראשון טענה טמפו כי עצם מסירת תעודות מקור, אשר נפסלה בדיעבד, אינה נחשבת כמסירת "ידיעה", אלא לכל היותר, טעות משפטית. לחלופין, טענה טמפו כי גם אם ניתן לראות במסירת התעודה כמסירת "ידיעה", אזי במקרה זה מוסר המידע הגלום בתעודה הינה היצרנית הזרה, חברת בקרדי, אשר הנפיקה את התעודה, או המכס האנגלי אשר חתם על התעודה ואשר אישר מראש לחברת בקרדי להוציאה. ביחס לתנאי השני, טענה חברת טמפו כי היא עשתה כל שביכולתה על מנת לוודא כי המשקאות זכאים לפטור ממכס בטרם היבוא, שכן היא הסתמכה על חברת בקרדי אשר מסרה לה כי היא ביררה את העניין עם המכס באנגליה, והלה אישר כי המשקאות זכאים לפטור ממכס, ועל כן היא לא ידעה כי משולם על ידה מכס בחסר.
 

בית המשפט דחה את תביעת החברה, תוך שהוא קובע כי עצם מסירת תעודת המקור על ידי חברת טמפו, אשר נפסלה בדיעבד, מהווה מסירת ידיעה בלתי נכונה, וזאת  ללא קשר לתום ליבה של החברה. בכל הנוגע לתנאי השני, קבע בית המשפט כי טמפו לא עשתה די בכדי לוודא את מעמד המקור של המשקאות.
 

כפי שניתן לראות, פסקי הדין האמורים מלמדים על חוסר וודאות השוררת כיום בכל הנוגע ליישום הוראות סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. חוסר וודאות זה לא יבוא על פתרונו עד שבית המשפט העליון יבחן מחדש את הוראות סעיף 3 לחוק, והפרשנות אשר יש ליתן לו.