Release of the Administrative Authority from a Consent in Fiscal Matters (Article in Hebrew).

מדי פעם , מגיעות הרשויות המנהליות, כדוגמת העיריות או רשויות המס, להסכמות עם נישומים בעניינים פיסקליים שונים. לעתים, לאחר בחינה מחודשת של הנושא, הרשות מעונינת להתנער מההסכמה, תוך ניצול כוחה העדיף מול הנישום - בד"כ בדרך של הוצאת שומות מס המחושבות בהתאם לעמדתה החדשה של הרשות.

לאחרונה פורסם פסק דין חדש של בית המשפט העליון בנושא זה , ביחס להסכמה בין שתי חברות העוסקות בייצור מוצרי שיש לבין עיריית נשר. בעבר, נחלקו הצדדים ביחס לסיווג שטח אשר שייך לחברות, לצורכי תשלום הארנונה, כפשרה במחלוקת, גובשה בשנת 1991 הסכמה, במסגרתה נקבע כי חיובן של החברות בארנונה יקבע על פי סיווג, אשר שיעור הארנונה החל עליו הווה פשרה בין עמדות הצדדים. 
 
בשנת 1999 החליטה העיריה על שינוי החיוב בארנונה של החברות, במסגרתו שונה  הסיווג של השטח, לסיווג אשר החיוב החל עליו גבוה יותר. חברות השיש ראו בהחלטת העיריה הפרה של ההסכם עמן משנת 1991,  מבלי צידוק חוקי לכך.
 
בית המשפט העליון, מפיו של כב' הנשיא א. ברק קבע כי  באופן עקרוני, הרשות זכאית לסטות מהסכמה, אם צורכי ציבור חיוניים יצדיקו זאת, אך יכולת זו אינה בלתי מוגבלת.

אמנם גביית מס אמת היא עקרון בסיסי של דיני המס,  אך אין בשיקול זה לבדו כדי להצדיק, בכל מקרה ומקרה, את השתחררותה של רשות מהסכמה. בעריכת האיזון בין השיקולים השונים על בית המשפט למצוא את נקודת האיזון שתבטא את השיקולים  הנוגדים- כיבוד ההסכמה מול הפרט ומולו גביית מס אמת.

בנסיבות העניין, היות ולא נפל כל פגם בהסכמה אשר הסכימו הצדדים בשנת 1991, והיות ולא חל כל שינוי עובדתי באופן השימוש בשטח על ידי החברות, השתחררות העיריה מן ההסכמה אינה מהווה איזון נכון בין השיקולים המתנגשים.

מהות ההסכמה אשר הוסכמה בשנת 1991 היתה פשרה בין עמדות הצדדים ביחס לחיוב הארנונה ולא היה בה משום טעות משפטית או עובדתית מחד, או מתן הקלה חד צדדית לחברות מאידך. בנסיבות אלה, שינוי הסיווג בכדי לגבות שיעורי ארנונה גבוהים יותר אינה מוצדקת חוקית, והעירייה אינה יכולה להשתחרר מן ההסכמה אליה הגיעה בעבר.

(ע"א 2064/02 תשלובת ח. אלוני בע"מ ושיש אלוני בע"מ נ' עיריית נשר)