Parliamentary Review of the Enactment of Customs, Purchase Tax and Levies Orders (Article in Hebrew).

לאחרונה דן בית המשפט העליון בהיקף סמכותה של ועדת הכספים של הכנסת, המוסמכת לאשר או לבטל צווים של שר האוצר, אשר מטילים או מגדילים שיעורי מכס, מס קניה והיטלים שונים. מדובר בפרשת שר האוצר נ' ט.ל.ש טבק ואח', שבה נדונו חוקיות צווים שהוצאו מכוח חוק היטלי סחר, אשר הטילו היטל בטחה על מחזיקי סיגריות(יבואנים ומפיצים) ביום מסוים. צווים אלה לא קיבלו את אישור ועדת הכספים של הכנסת. בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה, אשר שינתה את ההלכה בתחום זה שהייתה קיימת מאז שנת 92'.
 

שאלת היקף הביקורת הפרלמנטרית מן הסוג האמור נדונה בבג"צ התאחדות התעשיינים בישראל נ' שר האוצר משנת 92'. באותו מקרה נדונו צווים שהוצאו ע"י משרד האוצר אשר הטילו מס קניה על משקאות קלים ומים מינרלים. על פי חוק, צו של שר האוצר נכנס לתוקף מיד עם פרסומו והוא ממשיך להיות בתוקף, ללא פעולת אישור נוספת, במשך חודשיים מיום פרסומו. לפני תום החודשיים, עליו להתאשר ע"י ועדת הכספים ואם לא אושר הרי שפוקע תוקפו מעצמו עם תום החודשיים. ועדת הכספים מוסמכת לבטל את הצו לפני תום החודשיים. בית המשפט העליון קבע בבג"צ התאחדות התעשיינים כי תוקף החלטת ועדת הכספים בדבר ביטול הצו הנו מאותו יום ואילך.
 

בעניין ט.ל.ש הייתה לצווים משמעות מעשית ביום אחד בלבד, הוא "היום הקובע" על פי אותם צווים, שבהם החזיקו היבואנים והמפיצים במלאי הסיגריות. הדיון בוועדת הכספים התקיים מאוחר יותר, ועל פי בג"צ התאחדות התעשיינים, לא יכולה הייתה להיות משמעות לפיקוח ועדת הכספים על הרשות המבצעת, שכן לביטול הצווים, מיום הביטול ואילך, לא הייתה השפעה על תקפות הצווים ביום הקובע.
 

בית המשפט העליון בפרשת ט.ל.ש שינה את הלכת התאחדות התעשיינים, וקבע כי יש לפרש את סמכות ועדת הכספים בצורה רחבה יותר.
הפיקוח של הוועדה נקבע בחוק מסי מכס ובלו(שינוי תעריף) והוא קובע מנגנון של פיקוח בדיעבד, לאחר פרסום הצווים וכניסתם לתוקף. בית המשפט העליון קבע כי, הליך הפיקוח בדיעבד, מהווה חריג להוראה הכללית הקבועה בסעיף 1(ב) לחוק יסוד: משק המדינה- לפיה "מסים... תשלומי חובה אחרים...ושיעוריהם שלא נקבעו בגוף החוק... קביעתם בתקנות טעונה אישור מראש"- וחריג זה יש לפרש בצמצום. בנוסף, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משפיע אף הוא על פרשנות החוק ומחייב הקפדת יתר, ששיקול דעתה של הממשלה בגביית המס, לא יופעל באופן בלתי מבוקר. ביקורת זו מוגשמת במידה רבה, על ידי פיקוח של הכנסת על פעולות הממשלה בהתקנת צווים, וממילא, יש לפרש את סמכותה של ועדת הכספים לבטל את הצווים גם למפרע. בית המשפט הדגיש, כי ההלכה הקודמת יצאה טרם התפתחותה של התפיסה החוקתית המקובלת כיום, המעלה את רף הפיקוח המינימלי על חקיקת המשנה, והלכה היא, כי יש לבחון מחדש את הפרשנות שניתנה בעבר לחקיקה ישנה, ולהתאימה לרוח חוקי היסוד.
 

סוף דבר:  בית המשפט העליון קבע כי בעידן החוקתי של ימינו תחת אצטלת חוקי היסוד, ניתן לבטל את תוקפם של צווים למן יום הוצאתם, היינו, כיום מקובלת הגישה לפיה ניתן לבטל חקיקת משנה למפרע, בניגוד לעמדה ה"מיושנת" בפסיקה, לפיה הביטול הוא מכאן ולהבא. נקבע כי יש לתת לוועדת הכספים שהות מספקת לבחון את הצווים, ובמצבים שבהם היא תחליט כי ראוי לבטלם, להעמיד בפניה את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, שכן רק כך היא תוכל להפעיל את הביקורת הנדרשת.