Reliance on a Legal Opinion as a Defence in a Criminal Charge (Article in Hebrew).

הסתמכות בתום לב על חוות דעת משפטית מעורך דין עשויה, בהתקיים תנאים מסוימים, לשלול את קיומה של כוונה פלילית לבצע עבירה. במסגרת מאמר זה ייסקרו הקריטריונים בהם הסתמכות על חוות דעת משפטית תביא לשלילתה של כוונה פלילית, מקום בו בעקבות חוות הדעת בוצעה פעולה אשר בדיעבד התבררה כלא חוקית.

בית המשפט העליון בפרשת פרומדיקו (ע"פ 1182/99 אליהו הורוביץ ואח' נ' מדינת ישראל), קבע את העיקרון הכללי לפיו הסתמכות בתום לב על עצה מעורך דין, אשר יש לו את הידע המשפטי הנדרש ואשר ידועות לו כלל העובדות והנסיבות הדרושות לעניין, עשויה לשלול את קיומה של כוונה פלילית לפעול שלא כדין. בפסיקה מאוחרת יותר, נקבע העיקרון כי עורך הדין צריך להיות מומחה בתחום בו התבקשה חוות הדעת, ואין די בעובדה כי חוות הדעת ניתנה על ידי עורך דין בכדי לשלול את קיומה של כוונה פלילית.

בפרשת פרומדיקו קבע בית המשפט העליון כי אין הכרח כי תהיה פניה פורמלית בכתב אל עורך הדין, או חוות דעת כתובה מטעם עורך הדין, על מנת שהעצה המשפטית אשר ניתנה תשמש כטענת הגנה במשפט פלילי. יחד עם זאת, בתי המשפט צמצמו הלכה זו בקובעם כי לחוות דעת כתובה משקל ראייתי חזק יותר מאמרה בעל פה של עורך דין, והעדרה של חוות דעת כתובה עלול להחליש את הטענה כי הייתה הסתמכות על חוות דעת משפטית. על כן, מקום בו ניתן לקבל חוות דעת כתובה, מומלץ לעשות כן למרות הקביעה כי ניתן להסתפק באמרות בעל פה של עורך הדין. יחד עם זאת, הן בחוות דעת כתובה, והן באמרה בעל פה, יש צורך כי תהיה קביעה מפורשת כי אין במעשה נשוא חוות הדעת עבירה פלילית. מקום בו חוות הדעת אינה קובעת כך, על מבקש חוות הדעת מוטלת החובה להעלות מיוזמתו את הנושא, ומקום בו בוחר הוא שלא לעשות כן, נשלל תום ליבו ולא יהיה ביכולתו להסתמך על חוות הדעת אשר ניתנה לו.

 עדיפה חוות דעת בכתב, מעו"ד מומחה בתחום.

לכך יוסף, כי על מבקש חוות הדעת מוטלת החובה לנהוג בתום לב ולפרוש בפני עורך דינו את מלוא הנסיבות נשוא חוות הדעת. ויודגש, מקום בו בוחר מקבל חוות שלא לפרוש את מלוא הנסיבות, יש בכך בכדי לפסול את חוות הדעת מלשמש כהגנה במשפט פלילי עתידי. יחד עם זאת, ייתכנו מצבים בהם מהות היחסים בין מבקש חוות הדעת לעורך הדין ומידת המעורבות של עורך הדין בעיסוקיו של מבקש חוות הדעת הם כאלה, שתהיה זו הנחה סבירה מצדו של מבקש חוות הדעת שהעובדות הרלוונטיות ידועות לעורך הדין, ועל כן אין צורך להבהירם.

ויובהר, על מבקש חוות הדעת לא מוטלת החובה לבדוק את ממצאיו של עורך דינו, או לבדוק את האסמכתאות עליהן ביסס את חוות דעתו, כתנאי להסתמכות על חוות הדעת. חוות הדעת המשפטית אשר ניתנה על ידי עורך הדין תיבחן על ידי בית המשפט מנקודת מבטו של מבקש חוות הדעת ויכולתו לבחון, על פי כישוריו האישיים, את סבירות חוות הדעת אשר ניתנה לו. על כן, מקום בו המצב המשפטי נהיר למבקש חוות הדעת, ואף על פי כן בוחר הוא להסתמך על חוות דעת אשר סותרת את הידוע לו, נחשב הדבר לחוסר תום לב מצדו של מבקש חוות הדעת ויש בכך בכדי לשלול את הגנת ההסתמכות. מנגד, אם המצב המשפטי אינו נהיר לו, אין בעובדה כי חוות הדעת אינה נכונה מבחינה משפטית בכדי לשלול את היכולת להסתמך עליה.

לסיכום, מקום בו ניתנה חוות דעת, בין בעל פה ובין בכתב, על ידי עורך דין מומחה, אשר בפניו עמדו כל העובדות הרלוונטיות, בה נאמר כי אין במעשה נשוא חוות הדעת בכדי להוות עבירה פלילית, יש בכך, ככלל, בכדי לשלול את קיומה של כוונה פלילית בנידון, וזאת אף אם בדיעבד התברר כי חוות הדעת היתה מוטעית, ובפועל נעברה עבירה פלילית.