Reliance on the Tax Authorities’ Professional Directives (Article in Hebrew).

בחיי הכלכלה, היציבות והוודאות הינם ערכים חשובים ביותר. במסגרת זו, כאשר נישום מבקש לברר מהי הדרך הטובה ביותר מבחינה פיסקלית לביצוע פעולותיו העסקיות, הוא יפנה לעתים קרובות ליועץ מס.

יועץ מס, עורך הדין או רואה החשבון, מתבסס על מספר מצומצם של מקורות בכדי ללמוד על ההלכה בתחומי המס . מקורות אלה נותנים לעתים קרובות תמונה חלקית בלבד: מילות החוק היבש ניתנות לעתים לפרשנויות שונות, הפסיקה אינה תמיד אחידה ומאמרי המלומדים שופכים אור על נושאים רבים אך עמדתם אינה מחייבת את בתי המשפט.

לאור חוסר הודאות אשר נוצר לעתים בפירושן של הוראות חוק, קיימת חשיבות מיוחדת למקור נוסף המסייע ליועץ המס - החוזרים וההוראות המקצועיות אותם מפרסמות רשויות המס ובהם הן מביעות את עמדתן ביחס לנושאים שונים בדיני המס. אותם פרסומים מהווים כלי חשוב לתכנון מהלכים כלכליים באשר הם מפרשים את עמדת רשויות המס במצב נתון, ומיידעים את הציבור לגבי הסיכון בפעולה שאינה עולה בקנה אחד עמה.

מהו מעמדן המשפטי של ההוראות הנ"ל, ועד כמה העמדה המוצגת בהן מחייבת את רשויות המס? המצב הרצוי משפטית הוא שכאשר השלטונות פרסמו מצג מסוים, בדבר פרשנות לדברי החקיקה השונים, הם לא יוכלו להתכחש לאותן עמדות. כמובן שאין הדברים אבסולוטיים: אם בעקבות שינוי חקיקה או בעקבות שינוי מדיניות, ישנה האגף את פרשנותו בנקודה זו או אחרת, אין למנוע זאת ממנו, כאשר השינוי צופה פני עתיד.

מעמדן של ההוראות המקצועיות ידע לאורך השנים עליות וירידות. בתחילה, התייחסו אליהן כאל דבר חקיקה מחייב, לפחות מההיבט המעשי, בהמשך נקבע  שאין תוקף להקלות הכלולות בהן (ע"א 522/63 בית זכאי נ. פ"ש ) ואילו בפסק דין אחר, מאוחר יותר  (ע"א 215/87 דרעד נ' פ"ש) נבדקה עמידתה של פעילותו של נישום בתנאי חוזר מקצועי של רשות המס כתנאי להחלטה אם  להכיר בזכאותו להקלה במס.
 
בפסק דין מהעת האחרונה (עמ"ש 230/98 חברת מריו לזניק בע"מ נ. מנהל מס שבח מקרקעין, טרם פורסם),  נדונה השאלה האם הוראה מקצועית המפורסמת ע"י המשיב בקובץ ההוראות המקצועיות שלו, שהנה בתוקף ביום ביצוע עסקה פלונית והקובעת עמדה פרשנית המכריעה את גורל מיסוי אותה עסקה ל"חסד"  "דוחקת את המשיב לפינה" ממנה הוא מנוע מלהיחלץ ע"י נקיטת עמדה פרשנית הפוכה שתגזור את גורל מיסוי העסקה לשבט.

טענה מעין זו, "המשתיקה" את רשויות המס מלהעלות טענות משפטיות הסותרות את העמדה שפורסמה על ידי אותו גוף, קרויה "טענת השתק". ההלכה הנוהגת היא כי טענת השתק אינה עומדת ביחסים שבין אזרח לרשות המנהלית, דהיינו, בתנאים מסוימים, הרשות רשאית לסטות מעמדתה הקודמת.

וכך, אף על פי שדעת ועדת הערר אינה נוחה ממצב בו רשות מס המפיצה הוראות מקצועיות ומתנערת מהן לאחר מכן, סברה הועדה כי בהעדר מסגרת חקיקתית המגדירה את ההוראות המקצועיות כמחייבות, אין אפשרות לקבוע כי רשות המס אינה יכולה לסטות מעמדתה הקודמת.

שונה המצב לגבי טענת השתק כנגד רשות מסים כאשר זו הביעה את עמדתה בפני נישום מסוים ביחס לתוצאות המס של עסקה מסוימת והיא מבקשת לחזור בה מעמדה זו, לאחר שהנישום הסתמך עליה ושינה את מצבו לרעה, להבדיל מפרסום חוזר מקצועי כללי.

ועדת הערר מסיימת את פסק הדין בקריאה למחוקק לקבוע עמדה, האם ההוראות הללו מחייבות, ואם כן, באילו תנאים.

ניתן לסכם כי נכון להיום, ההוראות המקצועיות, המשמשות כלי עבודה חשוב בידיהם של יועצי המס, יכולות להתגלות ביום פקודה, כמשענת קנה רצוץ, דבר המחייב לעניות דעתנו תיקון, על מנת לאפשר לנישום לתכנן את מהלכיו במידה סבירה של ודאות.