Do a company’s previous agreements preclude adaptations to changing business environment (Article in Hebrew).

פסק דין חדש שניתן ע"י השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ (ת"א) 986/07 עו"ד אליהוד יערי נ' חב' מעוז הכרך, טרם פורסם) דן ביחס בין הסכמים שנערכו על ידי החברה בעבר ומסמכי היסוד שלה, לבין הצורך של החברה להתאים את עצמה לסביבה עסקית דינאמית ומשתנה, ובאיזון שיש לערוך בין הסכמות העבר לצורך התמידי בשינוי.

במקרה  דנן, תקנון החברה קבע כי אין למכור ולשעבד את נכסי החברה ללא הסכמה של כל בעלי מניות החברה. החברה החזיקה ב-18% ממניות חברה אחרת שבבעלותה היה נכס מקרקעין. במסגרת האסיפה הכללית המיוחדת של החברה הוחלט על ידי רוב בעלי המניות (98% מבעלי המניות בחברה) לאשר תוכנית חלוקה של המקרקעין, וכן לשנות את ההוראה בתקנון החברה הקובעת כי אין למכור ולשעבד את נכסי החברה ללא הסכמה בכתב של כל בעלי מניות החברה, לכך שתידרש הסכמה של 51% מבעלי המניות, פרט לנכסים שהוצע למכרם במסגרת תכנית החלוקה, שנדרש רוב של 90% מבעלי המניות, לאישור מכירת הנכסים במסגרתה.

בעלי מניות המיעוט בחברה (2% מבעלי המניות בחברה) פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטות לעיל, בטענה כי לשם שינוי התקנה נדרשת הסכמה של כל בעלי המניות, ובהתאם לכך ההחלטה לא התקבלה כדין ויש לבטלה. כמו כן, נטען כי פעולה זו מהווה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שהינה פוגעת בזכויותיהם הקנייניות כבעלי מניות בחברה. מאידך, בעלי מניות הרוב גרסו כי ההחלטה נתקבלה כדין משום שבמקרים שבהם התקנון שותק, די בהסכמה של 75% מבעלי המניות (החברה התאגדה טרם חוקק חוק החברות ולכן חל סעיף 24 (3) ו-(4) לחוק החברות כמפורט להלן). בעלי מניות הרוב טענו כי אף להם קיימת זכות קניינית במניות החברה ויש לאפשר להם לממשה.

בית המשפט דן בסוגיה שבנקודות זמן מסוימות בחייה של חברה נחתמים הסכמים שונים, בין היתר, מסמכי היסוד של החברה ולעיתים אותם הסכמים אינם מאפשרים נקיטת פעולות שהן לטובת החברה, במועדים מאוחרים יותר. מחד גיסא, ישנו חשש כי במידה וניתן לערוך שינויים ברוב רגיל, יפגעו בעלי מניות המיעוט בחברה, שכן הרוב יפעל באופן אופורטוניסטי וינצל את כוחו לקדם את טובתו האישית, חלף טובת כלל בעלי המניות. מאידך גיסא, במידה ותידרש הסכמה גורפת של בעלי מניות המיעוט, ינצל המיעוט את כוחו להשיג טובות הנאה מהרוב, ובכך תמנע טובת החברה והגמישות הנדרשת לקידום עסקיה.

בית המשפט הסביר כי עיקרון הדמוקרטיה התאגידית קובע כי הבעלות במניה כפופה לשלטון הרוב. אמנם החברה היא "פקעת חוזית", ברם ניתן יהא להשיג יעילות בניהול התאגיד רק אם לא יהא צורך בהסכמת כל הצדדים, שכן אז פעילות החברה תהיה משותקת ותקבע את החברה.
 

סעיף 24 לחוק החברות קובע כי חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק החברות רשאית לשנות הוראה בתקנון החברה ברוב של 75%, וכי החברה רשאית לקבוע בתקנון כי נדרש אף רוב גדול יותר מכך.  בעניין זה, פסק בית המשפט כי הצדק עם בעלי מניות הרוב, שכן אין כל הוראה בתקנון החברה אשר קובעת מהו הרוב הנדרש לצורך שינוי התקנון או אחת מהוראותיו. כלומר, ניתן לשנות את התקנה ברוב של 75% מבעלי המניות, וזאת אף אם התקנה קובעת כי נדרשת הסכמה של כל בעלי המניות למכור או לשעבד את נכסי החברה. כמו כן, נקבע כי זכות הקניין של בעלי מניות המיעוט כפופה לשלטון הרוב, וכי יש להגן גם על זכותם הקניינית של בעלי מניות הרוב. נפסק, איפוא, כי שינוי התקנה בוצע כדין, ואין לראות בו פגיעה בבעלי מניות המיעוט בחברה.

ניתן ללמוד מפסק הדין, כי כאשר קיימת התנגשות בין הצורך לאפשר גמישות לחברה לפעול בסביבה עסקית דינאמית מתחדשת, לבין זכויות בעלי המיעוט, בית המשפט ייתן עדיפות ויכריע לטובת החברה, וזאת בכדי למנוע מצב של קיפאון והחמצת הזדמנויות עסקיות.