On the Termination of Relations Between a Foreign Manufacturer and an Israeli Distributor (Article in Hebrew).

יצרנים זרים המשווקים את מוצריהם בשווקים רבים בחו"ל נוהגים להתקשר עם מפיץ או סוכן הבקיא ברזי השוק המקומי על מנת שזה יפיץ את מוצריהם. על אף היתרונות הגלומים בדרך זו, יש בה גם חסרונות לא מעטים. היצרן, אשר אינו בקיא ברזי השוק המקומי נמצא בנחיתות בכל הקשור למידע ביחס לפעילות המפיץ/ הסוכן בשוק ופעמים רבות היכרותו עימם הינה שטחית. הריחוק מאיזור הפעילות אינו מאפשר ליצרן לפקח בצורה הדוקה על נציגו ולהורות לו כיצד לשווק את המוצר באופן שישיא לו את מקסימום הרווח. מנגד, מבחינת המפיץ או הסוכן, בשל העובדה שעל פי רוב מערכת היחסים בינם לבין היצרן אינה תחומה בזמן, הרי הוא חי בחוסר ודאות. בכל רגע נתון עלול היצרן להביא את מערכת היחסים בין הצדדים לידי סיום. בשל מצב זה המפיץ/ הסוכן אינם יודעים מהי כמות המשאבים שכדאי להם להשקיע בקידום המוצר שכן, אין הם יודעים אם יזכו לקצור את הפירות לכשאלה יבשילו.

על אף החשיבות שמן הראוי לתת למערכת היחסים שבין היצרן לבין מי שאמון על הפצת ושיווק מוצריו בשוק המקומי, לא זכה נושא זה להסדר ראוי בחקיקה הישראלית ולבתי המשפט לא נותר אלא למלא תוכן את החלל שהשאירה החקיקה וההסכמים שנכרתים כדבר שבשגרה בין יצרנים למפיצים וסוכנים שונים.

במקרים רבים, היחסים שבין היצרן למפיץ או בין היצרן לסוכן אינם נקבעים, כאמור, לפרק זמן תחום ובידי כל צד נותרת הברירה לסיימם בכל עת. אי תחימת תקופת ההסכם נובעת, בין היתר, מכך שהיצרן, אשר אינו מכיר את המפיץ/ הסוכן היכרות מלאה, אינו מעוניין להתחייב להפצת מוצריו דרך האחרונים לפרק זמן ממושך, שמא יגלה כי מרכולתו הופקדה בידיים שאינן ראויות לכך.

בשעה שהיצרן מודיע למפיץ או לסוכן על סיום ההתקשרות ביניהם, חל הכלל שנקבע בפסיקת בתי המשפט ולפיו על היצרן (ובמקרה ההפוך - המפיץ או הסוכן), המבקש לבטל את ההסכם, להודיע על כך לצד שכנגד זמן סביר מראש. מטרתו של כלל זה, במקרה שהיצרן נוקט ביוזמה זו, הינה כפולה. ראשית, לאפשר למפיץ/ לסוכן לקצור את פירות השקעתם בהפצת המוצר ושנית ליתן להם הזדמנות להיערך בטרם עת ולתור אחר מקורות פרנסה חלופיים.
ברובם של המקרים, נקבעו על ידי בתי המשפט בארץ תקופות הודעה מוקדמת אשר לכל היותר אינן ארוכות משנים עשר חודשים, תוך מתן אפשרות ליצרן, אשר אינו מעוניין לתת הודעה מוקדמת בדבר ביטול ההסכם (אלא מעוניין לסיים את ההסכם על אתר), לפצות את המפיץ/ הסוכן בשווי הרווחים שהיו האחרונים מפיקים בתקופת ההודעה המוקדמת.
הקושי העולה מפסיקת בתי המשפט מתבטא בפער בין הטרמינולוגיה בה מתבטאים שופטי בתי המשפט בעניין השיקולים שצריכים להילקח בחשבון בקביעת פרק הזמן הסביר בטרם יבוטל הסכם ההפצה או הסכם הסוכנות, לבין משך ההודעה המוקדמת הנקבעת על ידם בפועל, בסופו של יום.
אם ניקח בחשבון כי המוניטין במוצר הינו קניינו של היצרן וכי כל שמחויב היצרן עם ביטול ההסכם הינו בהודעה מוקדמת, אשר על פי רוב אינה ארוכה משנה אחת (או פיצוי חלף הודעה זו), נראה כי ההסדר שנקבע בפסיקת בתי המשפט עלול להביא למצב שבו יצרנים ימתינו עד אשר יוחדר לשוק המוצר המיוצר על ידם באמצעות מאמצים אינטנסיביים מצד המפיצים או הסוכנים ולאחר מכן, במחי יד ובחוסר תום לב, יבטלו את הסכם ההפצה או הסכם הסוכנות.

מכאן, מתחייבת השאלה מה יהיה הדין במקרים בהם יבטל היצרן את הסכם ההפצה או את הסכם הסוכנות בתום תקופה קצרה, לאחר שהמפיץ/הסוכן השקיעו הוצאות ניכרות לשם החדרת המוצר לשוק וטרם כיסו את השקעותיהם. עיון מעמיק בפסיקת בתי המשפט בישראל אינו נותן מענה - לפחות מספק - למצב כאמור. לפני כעשור ומחצה אמר בית המשפט העליון את דברו בסוגיית היחסים בין יצרן למפיץ (ובין השורות כיוון את דבריו גם לסוגיית היחסים שבין יצרן לסוכן), בפסק-הדין המנחה בעניין משה זוהר נ' מעבדות טרבנול. פסק דין זה אמור היה לתת מענה הולם לשאלה שעוררנו לעיל. שופטת בית המשפט העליון, הגב' שושנה נתניהו, קבעה כי מפיץ זכאי להשבת שווי טובת ההנאה שהפיק היצרן מקידום מוצריו על ידי המפיץ. נתניהו התבססה בפסק דינה על עילה של עשיית עושר ולא במשפט מצד היצרן, אשר בעקבות ביטול ההסכם קיבל לידיו מוצר עם נתח שוק גדול יותר מבלי שהמפיץ הספיק להפיק תועלת ממאמציו. עם זאת, ועל אף שניתן לקיים בעזרת פסיקה זו הסדר המניח את הדעת, ודאי במקרים בהם ביטול הסכם ההפצה נעשה לאחר תקופה קצרה ועוד קודם שהספיק המפיץ לקצור את פרי השקעתו, טרם נעשה בה שימוש ראוי ובתי המשפט ממשיכים לקבוע חלף ההודעה המוקדמת פיצוי הנגזר מרווחים אותם היה מפיק המפיץ / הסוכן בתקופת ההודעה מוקדמת, ותו לא.

להבדיל מהחקיקה בישראל, מערכת החקיקה בתחומי הרשות הפלשתינאית בחרה להתייחס ולקבוע הוראות ביחס למערכת היחסים בין היצרן למפיץ/ סוכן ולאופן סיומם.
אומנם על פי הדין החל בתחומי הרשות הפלשתינאית לא מוטלת חובה על היצרן ליתן למפיץ/ סוכן הודעה מוקדמת בדבר ביטול ההסכם ביניהם, עם זאת, מחובתו לפצות את המפיץ/ הסוכן בגין ביטול ההסכם. הפיצוי מורכב משני רכיבים: הרכיב הראשון ענינו בפיצוי בגין הנזק שנגרם בפועל למפיץ או לסוכן בשל ביטול ההסכם (למשל הצורך לפטר עובדים ועמו החובה לשלם להם פיצויי פיטורין, תשלום דמי שכירות בגין נכס שנשכר ועתה עם ביטול ההסכם אין עוד צורך בו וכיו"ב). הרכיב השני מקורו בתועלת שהפיק היצרן נכון למועד ביטול ההסכם בשל החדרת המוצר לשוק המקומי - רכיב שכאמור לטעמנו חסר בדין הישראלי.
בשל היות החוק המסדיר, החל בתחומי הרשות, חוק חדש יחסית, טרם נדרשו בתי המשפט לצקת בו תוכן ולהפעילו הלכה למעשה.

לסיום, במצב הדברים הנוכחי, מפיצים וסוכנים בדרך כלל חיים בחוסר ודאות אשר אינה מאפשרת להם להשקיע את מלוא מאמציהם ומשאביהם בשיווק ובהחדרת המוצר נשוא הסכם ההפצה בשוק המקומי, כפי שהיו עושים, לו הפיצוי לו היו זכאים במקרה של ביטול הסכם ההפצה או הסכם הסוכנות - שנכרת לתקופה בלתי קצובה - היה ראוי ומספק. מצב דברים זה פועל כמובן גם לרעת היצרן. ראוי, לעניות דעתנו, כי המחוקק  הישראלי יסדיר תחום זה ולא ישאיר אותו למשחק כוחות השוק.