Amendment 16 to the Law - reform of company law (Article in Hebrew).

לפני מספר שבועות אישרה הכנסת בקריאה שלישית את תיקון מספר 16 לחוק החברות 1999 ("החוק"), אולי התיקון המשמעותי ביותר לחוק, מאז חקיקתו לפני כעשר שנים,  בפרט בכל הנוגע להגדלת השמירה על אינטרס הציבור בחברות הציבוריות. להלן התייחסויות ודגשים לגבי השינויים העיקריים שמחיל התיקון.

שינוי בולט הינו בנושא חיזוק כוח הציבור באישור עסקאות עם בעלי שליטה (סעיף 270(4) לחוק). התיקון מגדיל את הרוב באסיפה הכללית הדרוש לאישור עסקאות כאמור, משליש (מה שהיה ידוע כ- "דרישת השליש") לרוב קולות של בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה (סעיף 275 לחוק). הוראה זו מחזקת מגמה של הפסיקה ושל רשות ניירות ערך להקשות על העברת החלטות כאמור. כך למשל, החליטה לאחרונה מליאת רשות ניירות ערך לראות בעלי מניות המקיימים קשרים פיננסיים או עסקיים מהותיים ומתמשכים עם החברה, או עם בעל שליטה בה, כבעלי עניין אישי באישור עסקאות החברה עם בעל השליטה, ולפיכך מניותיהם לא יוכלו להיכלל ברוב הנדרש כאמור.

בסעיף 239 לחוק, נעשה תיקון דומה, שמטרתו הגברת עצמאות הדח"צים (דירקטורים חיצוניים). כך, במסגרת אישור מינוי דח"צ, הועלה הרוב הנדרש ממי שאינם בעלי עניין אישי מ"דרישת שליש" לדרישת רוב. עוד, אסיפת בעלי המניות רשאית להאריך כעת (ברוב רגיל) את כהונת הדח"צים לשתי קדנציות של שלוש שנים כל אחת (במקום אחת), וזאת תוך התנגדות בעל השליטה בחברה (סעיף 245 לחוק). עוד קובע התיקון שבוועדת הביקורת יהיה רוב לדירקטורים בלתי תלויים (סעיף 115(1)(א) לחוק, ושיושב-ראש ועדת הביקורת יהיה דח"צ (סעיף 115(ד) לחוק). חשיבותם של כל אלו הינה לנוכח מהות תפקיד הדח"צ - ייצוג בעלי מניות המיעוט בחברה, שהם על פי רוב, הציבור. אמנם שיהיו מי שיטענו כי הוראות אלו מצרות את צעדיהם של בעלי שליטה, באופן שיפגע באינטרס שלהם בחברה ובכך ייפגע כביכול האינטרס להשאת רווחיה, אולם לטעמנו המשקל הרב יותר התיקון ראוי, ומשקף מצב מאוזן יותר.

בנוסף, התיקון מבקש להילחם בתופעת "דירקטור הצללים", כינוי לבעלי שליטה שאינם מכהנים כדירקטורים בחברה שבשליטתם, אך ממנים את מרבית הדירקטורים בה, ומשפיעים לכאורה על אופן הצבעתם. התיקון קובע כי אין להשפיע על שיקול הדעת של דירקטור, וכי מי שיעשה כן יחוב בחבויות החלות על דירקטור, היינו, חובת אמונים וחובת זהירות כלפי החברה (סעיף 106(3) לחוק).  אמנם, עצמאות שיקול הדעת של דירקטור הייתה קבועה בחוק טרם התיקון, אולם חשיפת דירקטור הצללים לחבויות וסנקציות מכח פגיעה בה הינה חדשה. לטעמנו, גם הוראה זו אינה מעגנת הרמטית עצמאות בשיקול הדעת של הדירקטורים, שכן, ניתן להניח השפעה של היכרותם עם האינטרס של מי שמינה אותם, על אופן הצבעתם. עם זאת, האמירה הדקלרטיבית שבתיקון עשויה להגביר את ההרתעה. פתרון משמעותי יותר יידרש לדעתנו להגיע מחוץ לחוק החברות, בדמות הקטנת הריכוזיות במשק, ובכך, הקטנת אינטרס הדירקטור "לרצות" את בעלי השליטה.

עוד, התיקון מוסיף לחוק "תוספת ראשונה" ("התוספת"), שמטרתה לחזק את יסודות הממשל התאגידי בישראל, תוך שילוב המלצות רבות מוועדת גושן, לפי מנגנון "אמץ או גלה" (אימוץ ההוראה או גילוי בדוחות התקופתיים שלא אומצה). בין ההוראות הניתנות לאימוץ: נושא משרה אשר כפוף למנכ"ל באופן ישיר או עקיף לא יכהן כדירקטור בחברה, מה שיקטין את ניגוד העניינים בחברה  (סעיף 3 לתוספת); העלאת שיעור הדירקטורים הבלתי תלויים בדירקטוריון (חצי כשאין בעל שליטה, ושליש כשישנו בעל שליטה - סעיף 1 לתוספת); הצבעה באסיפה הכללית באמצעות כתב הצבעה תתאפשר גם באמצעות האינטרנט (סעיף 8 לתוספת), מה שעשוי להקטין את ה"אדישות הרציונאלית" של בעלי מניות המיעוט בחברה.

לסיכום - התיקון מחזק את מעמד ועדת הביקורת, מגביר את כוח הציבור בהליכי בחירת הדירקטורים ובאישור עסקות עם בעל השליטה ומתמרץ הטמעה של קוד ממשל תאגידי ראוי. ככזה, הוא מהווה צעד משמעותי מאוד, לחיזוק כוחם של בעלי מניות המיעוט מקרב הציבור, על חשבונם של בעלי השליטה.